היינו שלושה כמעט תמיד יחד - אתה, דוד ואמנון - מילדות, בית ספר יסודי, תיכון - אשר אותם בילינו כולנו במסגרת פנימיות, קיבוץ ועד הצבא.
החיים היו יפים, היינו שלושה צעירים עליזים, קצת פרחחים (כותב אמנון).
אני זוכר שביסודי היה בינינו קשר הדוק, בכתה ז' יסודית עזבת אותנו והלכת לקיבוץ. אבל גם אז נשארנו אחים, כשחזרת הביתה פעם בשבועיים - שלושה היינו יוצאים לבלות, להסתובב וסתם לשוחח.
אני זוכר, אייקי, איך אהבנו לשבת על הגדר מול ביתי תמיד אחרי כל בילוי בשעות הקטנות של הלילה, ותחת מסך עשן של סיגריות היינו מחלקים את עולמינו במילים.
והנה בתיכון שוב השלושה ביחד, קשר דם אמיתי, שלושת הבתים שלנו היו בית אחד, ומשפחותינו הכירו אחת את השנייה.
אביך שלמה התרגל כבר לעובדה שיש לו 4 בנים (2 חורגים), ובאמת אהבנו אותו כמו אבינו (כותב דוד).
אחי ! תמיד יטריד אותי דבר מה. בשבת האחרונה לפני המקרה המזעזע חיפשת אותי בביתי ולא הייתי שם, המשכת לחפש אצל חבריי אך לא מצאת אותי, אני בטוח שרצית דבר מה חשוב אבל לא הספקת, ועד היום אני שובר את ראשי על כך.
אני זוכר מקרה - זה היה ביום קיץ בחופש הגדול של סוף כתה ח', רכבנו על האופניים כשאתה יושב על הכידון. ראינו שתי נערות חמודות ואמרת לי: "אני מכיר את הבלונדינית שביניהן". החלטנו לגשת אליהן, הכרת לי את הבלונדינית ואת חברתה. יצאנו איתן זמן מה, אבל אני המשכתי עם הבלונדינית יותר משלוש שנים - תמיד אודה לך על ההיכרות הנפלאה הזאת משום שבאמת הייתי מאושר איתה. תודה לך אחי.
ממשיכים שנינו - כשהיית בא הביתה, היינו תמיד מבלים מחדש. מזוקן, פרוע ומעשן כמו קטר.
אנו זוכרים את כל תקופותיך - בקיבוץ, בסולל בונה, הגרעין, ותמיד הרגשנו שאנו עוברים איתך יחד את כל הדברים האלה. בקיצור, חלקת איתנו את כל החוויות.
אייקי שלנו, אנחנו לא סופרים, אנחנו חבריך, ובמילים פשוטות אנו מנסים להחיות ולזכור את מה שעבר עלינו יחד, רק אלוהים יודע כמה קשה הדבר אחרי כל השנים שעברנו יחד.
זאת היתה מכה קשה לנו, כמו לכולם: הוריך ומשפחתך, וחבריך האחרים.
אך אנו, שהכרנו אותך מקרוב, כחברים ואחים היודעים מה גודל האבידה עבורינו, אהבתינו לך תישאר כשהיתה, הוריך יודעים כי אנו, דוד ואמנון, נזכור תמיד פרחח עליז, ממושקף ומגודל זקן, אשר מעשן בשרשרת ויודע להיות רציני כשצריך.
אתה אחינו, אייקי.
חבריך:
דוד בן אוזיליו
אמנון מעין