אלבום תמונות
ישבתי כנציגת מפא"י בקלפי של בחירות 1948 כשפגשתי את משה בפעם הראשונה. משטרת שטה היתה מטה הגדוד שלו, והוא היה מפקד כיתה שבא עם החיילים מן המשלט, והסית את כולם להצביע "מ", אם לא בשביל מפ"ם אז לפחות בשביל משה...
גם כשחזר למשלט נשארתי לשבת בשטה, שהיתה אותו זמן מרכזיית קשר ראשית של איזור בית שאן. כקשרית הייתי בהאזנה על הקו, כשעליתי על שיחה פרטית שניהל עם פקידה במשטרה. לאחר שידעתי את שמו נכנסתי לשיחה וביקשתי להפסיק עם השיחות הפרטיות. מיד אחר כך סגרה המרכזיה את הקו. מאוחר יותר התקשר משה פעם נוספת, וביקש מהמרכזנית לדבר עם הבחורה שהתפרצה לו לתוך השיחה. משום מה לא נוצר קשר באותה הזדמנות, גם לא דרך הקו.
בהמשך התאחדו הגדודים לאחד במסגרת חטיבה שבע, והוא הגיע אלינו כדי לעזור לאחת הבנות להעביר מיטה. היה אז חורף קר וירד שלג, והיינו שתיים-שתיים בכל מיטה. כשנכנס צעקתי עליו שיסתלק מן החדר כי מגורי בנות הם מחוץ לתחום. כל זה לא השפיע עליו במיוחד. מסתבר שהוא זכר את הקול שלי מאותה שיחת טלפון, ואמר שהוא מכיר אותי. אמרתי שאינני מכירה אותו. "קוראים לך ירדנה", הוא אמר... בסופו של דבר דאג שאצליח, בעזרתו האדיבה, לזהות גם את שמו. כשחזר לפלוגה התקשר והתחלו לפטפט, ומפה לשם הזמין את עצמו לביקור במרכזיה.
כשהגיע באחד הערבים לצריף של הבנות, שרק מבחוץ את השריקה המשפחתית שלנו. הייתי בטוחה שאחותי הגיעה ורצתי החוצה בהתרגשות גדולה. בחוץ חיכה לי משה אגוזי.. ובזה, אני חושבת, נחתם הענין לתמיד.