אלבום תמונות
לומר את האמת, עם רונן "הלך" לי דווקא - רבנו מספיק. עם מולי - "לא הלך לי". כשאני רואה אותו מחייך: "מה נשמע רצבי, בוקר טוב!" - כשהוא כבר פונה אלי בצורה כזאת, אז אני מרים ידיים.
האמת היא שגם לפני שהייתי רץ שלו, הכרתי אותו מקרוב. היה בא לדבר איתי; היינו מדברים, משחקים. ראיתי שאיתו לא יילך לי. אז מראש הרמתי ידיים, וכל הזמן היינו ידידים טובים מאד. בתקופה שהיה מ"פ נעשיתי רץ שלו, היינו ביחסים קרובים מאוד. בתקופה האחרונה היינו יחד במוצב. ישבנו כמובן, באותו בונקר. מולי היה אפילו אצל אמא שלי.
כשהיה צריך להשתחרר ובא להחליף את המ"פ החדש, הוא בא אלי לעמדה. מה נשמע, מה שלומך? - בסדר, מה הענינים? - אל תשאל, חופשי ומאושר.
לצערי, הייתי בין האחרונים שראו אותו בחיים.
היה שקט בגיזרה, ופתאום התחילו להתקרב לעבר הגיזרה שלנו פגזים. מולי אמר לי: "בוא נשים קסדה". אני לא שמתי קסדה, ניסיתי להיות "גיבור". אז מולי אמר לי: "בוא נשים קסדה". אמרתי לו: "יללה, בסדר". אמר לי: "לא, קודם בוא נעשן סיגריה". לקח סיגריה. - תן לי אש. נחתי לו אש ומולי התכופף כדי להדליק את הסיגריה. התרומם חזרה. נפל פגז. ראיתי אותו שוכב בתעלה. חשבתי שהוא שוכב כדי שלא יפלו עליו גצים. אבי אומר לו: "מולי קום, לפחות תשב". לא ענה לי. זה היה חשוד. הסתכלתי וראיתי שהוא פצוע ועדיין נושם. קראתי לחובש.
רצבי
(מתוך הספר "ברקים ברמה" - סיפור חייהם ונפילתם של 22 חיילים ומפקדים של גדוד "ברק" במלחמת יום הכיפורים, ואחריה)