"אני חסר את המילים אשר תוכלנה לבטא את שיעור אבידתכם הגדולה בנפול בנכם אהרן ז"ל. ביום רביעי, ח' בטבת תשל"ד, בשעות הצהרים, פתח האויב בהפגזת פתע על מוצבינו דרומית לאיסמעיליה, ואהרן נפגע. אהרן שירת אתנו תקופה קצרה ביותר ובמשך תקופה זו השכיל להתחבב על כל חבריו ומפקדיו בנועם הליכותיו ובאצילותו הטבעית. ימים קשים והרי גורל באו על כולנו וימים אלה תובעים במחיר נורא ויקר. אהרן נמנה עם חללי ישראל, אשר במותם הנחילו לנו את החיים. אנחנו חייבים לו ולהם חוב גדול שאין לו שיעור. הרשו לי להביע במכתב זה את צערי העמוק ואת צער כל חבריו ומפקדיו של אהרן על נפילתו. מי יתן ולא תדעו עוד דאבה".