המומה מצער מיגון וכאב מהאסון הנורא שהשפיע עמוקות על נפש צעירה אשר לא למדה לשאת בתלאות החיים ובכאב כה נוקב.
להעלות על הנייר רגשות או תחושות בנושא זה משול הדבר לנסות להביע רגשות בנתיב הכאב.
את אריה הכרתי לפני זמן רב כ אשר פרח באביב עלומיו. את אשר רחשתי לו כבעל חברתי מקשה עלי להאמין כי האסון הינו אמיתי.
זכרו, מבטו, מעשיו ומליוני פרטים קטנים אשר קשה לאורגם במסכת אחת לא משים מנגד עיני ומתחזקים ביתר שאת כאשר שבים לדבו בו ובמיוחד בראותי את חברתי - אלמנתו, וילדיו.
איני חושבת שאוכל לשכוח, אף שנאמר שהזמן מרפא לכל מכאוב. זכרו לא ימוש מליבי כי ראיתי בו עמית קרוב.
יהי זכרו ברוך!
פרחיה