"בלילות הרבים שבילינו יחד, תחילה בדרום וכשעלה הגדוד לקו המובלעת ברמת הגולן במלחמת ההתשה, עת שהינו בתל-שאמס, החלפנו חויות רבות על אורח חיינו כקצינים, על משפחותינו ועל מאזן הפעילות של קצין קרבי בתחומי החברה מחוץ למסגרת הצבאית. הפליאה אותי לא-אחת מידת רגישותו כלפי הבית, המשפחה והילדים, חרף התנהגותו הקשוחה וחיי-השדה הקשים. רצונו להמשיך וללמוד ותחומי התעניינותו במדעי היהדות ובהיסטוריה הישראלית לא תאמו את אופיו הפשוט. ידיעותיו וסקרנותי בתחומים אלה היו מעל ומעבר למסוה 'האיכר הפשוט' שלבש. ימים ולילות נהג יעקב להסתובב בין המוצבים ולעודד את חייליו הנתונים בלחץ ההפגזות זה ימים רבים. אומץ-לבו הטריד לא פעם את מנוחתנו, עת היה מסייר בקו בלא לשעות לשריקות הפגזים ולנביחת המרגמות. החיוך והביטחון העצמי הוקרנו על כל הסובבים אותו והשרו אוירת שלוה גם ברגעים הקשים."