את אבישי הכרנו בתחילת תקופת בוקעה. זו היתה תקופה קשה, בה ניתן להכיר אדם ובה נתגבשו דעות והערכות על הסגל מצד החיילים, ועל החיילים מצד הדרגות הגבוהות יותר. גם בתקופות האחרות של הפלוגה בשיחות של מפקדים, היו הדעות על אבישי חיוביות ונלהבות. הוא הוכר על ידי מחלקה שלוש כטוב במפקדי הכיתות בפלוגה ושימש לנו מקור גאווה מחלקתית. הפלוגה כולה ידעה שאבישי הוא אחד מעמודי התווך של המחלקה. אנו הכרנו והערכנו את תכונותיו כאדם וכמפקד ובעצם שילוב טוב מעין זה הוא המאפיין מפקד שדה טוב וכזה היה אבישי.
גם הדרגים הגבוהים ידעו את המשמעות של אבישי אצלנו ובשיחה שלי עם המג"ד כנציג המחלקה, הופתעתי לשמוע עד כמה הבין את וכמה הערך את ה-מ"כ הצעיר והכשרוני.
למעננו ויתר על הקורס שנפתח בפברואר והחליט לעשות עוד כברת דרך איתנו והמציאות הוכיחה שהיינו זקוקים לו עדיין. בקו הטורי הוא הוכיח שוב את יכולתו כמפקד. הוא עבד במוצב ללא ליאות ובתנאים הקשים שהיו הראה דוגמא ומופת לחברה שבעובדם עמו היה להם מרץ גם לאחר כמה לילות רצופים ללא שינה וימים של אש והפגנות תופת.
אבישי הבין אותנו היטב, הוא ידע מתי להדק את החגורה ומתי להרפות. הדבר התבטא אחרי מסע כומתה כשהמחלקה עמדה בפני משבר רציני מכיוון שלא עמדה במסע כומתה כראוי. החברה היו שבורים, איבדו את הגאווה המחלקתית ביחס לפלוגה ולהצטיינות בה. אבישי הבין זאת ועודד אותנו מאד, הוא היה כמעט היחידי שחיפש סיבות אובייקטיביות.
במרסים שהרבה לעשות לנו אחרי המסע הוא החדיר לאט לאט את המחלקתית והאמונה ביכולתנו.
מחלקה שלוש חייבת הרבה לאבישי והיא תזכור אותו לעד. היא לעולם לא תשכח שבמסדרי שימון שמירה, המורל היה גבוה כשהוא בדק והוא עלה כששמענו שהמ"כ התורן למחרת ושאותו צריך להעיר בהשכמה הוא אבישי.
סלטון