רב"ט משה דמגי ז"ל

קורות חיים

משה, בן טוראן ומורד, נולד בשנת תש"ו (1946) בשושן שבפרס. את לימודיו סיים בבית הספר אליאנס שבעיר מגוריו. בתחילת שנת תשכ"ב (1962) החליטה משפחתו לעלות ארצה. כשהגיעה - נשלחה לירוחם ושם עברה את תהליכי הקליטה. לאחר שהתאקלם משה בירוחם התקבל לעבודה כטייח בחברת "סולל בונה". לאחר מספר שנות מגורים בירוחם החליטו בני משפחתו להשתקע בבאר-שבע ומשה, שכמעט כל עול פרנסת המשפחה הוטל על כתפיו, המשיך לעבוד אצל "סולל בונה" בירוחם והתגורר בבאר- שבע.

משה גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1967 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות השתלם בקורס-מקלענים והיה ללוחם בחי"ר. עקב מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, לאחר שהמפרנס היחידי שלה גויס לצה"ל, הוחלט לשחררו מהשירות הסדיר ולהציבו למילואים.

ב-1970 נשא אישה והקים משפחה. לאחר שנה נולדה בתו הראשונה ואחריה נולד בנו. הוא היה בעל ואב למופת, מסור, נאמן ודואג. את ילדיו אהב יותר מכל והקדיש להם את רוב זמנו. כשהיה חוזר מהעבודה, נהג לשבת ולשחק עמם וללמדם גם תורה וגם דרך-ארץ. הוא היה נקרא לעתים לתקופות של שירות מילואים ותמיד מילא את חובתו בנאמנות. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הצטרף משה ליחידתו ולחם במסגרתה במשך כל תקופת המלחמה. לאחר תום הקרבות עדיין היה משה בשירות מילואים. ביום י"ד בטבת תשל"ד (8.1.1974), הוענקה למשה חופשה קצרה והוא נסע הביתה. באזור קרית-גת נקלע לתאונה קטלנית ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים וארבעה אחים. לאחר מותו הוענקה לו דרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "כולנו, חיילי הגדוד ומפקדיו, קיבלנו בצער רב את הידיעה על מות משה. אנו, חבריו לנשק, הכרנו אותו כחייל מסור וכחבר אהוד, שהיה מוכן תמיד לבוא לעזרת חבריו".