יצחק רונן בוחבוט ז"ל

קורות חיים

יצחק , בן רובידה ושלום ז"ל, נולד בשנת 1951 במרוקו. בן שלוש היה כאשר עלתה המשפחה ארצה, בשנת תשט"ו, והשתקעה בבנימינה. הוא החל את לימודיו בבית -ספר ממלכתי-דתי במושבה. כאשר סיים את בית- הספר היסודי, החליט ללמוד מקצוע כדי שיוכל לעזור בפרנסת המשפחה ברוכת-הילדים. כבן למשפחה דתית נרשם יצחק לבית-הספר המקצועי "תחכמוני" ולמד בו שתי שנים במגמת פקידות, ואחר-כך עבר למגמה ההומניסטית, בזכות חריצותו ותפיסתו המצוינת, הוא ביקש ללמוד בבית-הספר במבואות-ים, אך בגלל מצבה הכלכלי של המשפחה נמנע הדבר ממנו. כבכור הבנים היה יצחק לעזר רב לאמו ולאחיו והושיט לאחיו ואחותו הצעירים עזרה ככל אשר היה לאל ידו. בתקופת הלימודים היה חניך בגדנ"ע והיה מעורב בכל פעולותיו בבית- הספר .בעיקר התמסר לקליעה למטרה והיה מטובי הקלעים במועדון הקליעה בחדרה. חצי שנה לפני שגויס לצה"ל נפטר אביו וכל נטל פרנסת המשפחה הוטל על כתפיו. הוא עמד בכך והיה למעשה "אבי המשפחה".

יצחק גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1970 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות עבר קורס צניחה, קורס מ"כים חי"ר וקורס מש"קי מקלעים. את כל הקורסים האלה סיים בין הראשונים והוצב כמפקד כיתה ומדריך בקורס מ"כים. בהמלצה מיוחדת להענקת הדרגה כתב מפקדו, כי יצחק הוא :" חייל טוב וממושמע אחראי לתפקידו ומבצע אותו על הצד הטוב ביותר". מפקד אחר אף ציין כי יצחק היה "סמל מצטיין בקורס מכ"ים".

בתחילת אוגוסט 1973 שוחרר יצחק מהשירות הסדיר וחזר לחיים האזרחיים. חודשים אחדים שימש מדריך גדנ"ע בבית-הספר "הריאלי" והיה פעיל בקבוצת הכדורגל של "בית"ר" בבנימינה. תוכניותיו היו רבות. הוא עמד לשאת לאישה את ארוסתו והתחיל ללמוד בסמינר למדריכי גדנ"ע. אולם המלחמה קטעה תוכניות אלה. כשפרצה המלחמה לא קיבל צו קריאה משום שטרם שובץ במערך המילואים. על דעת עצמו הצטרף אל חבריו לנשק ועבר אתם את נתיב הדם והאש, מקרבות הבלימה בסיני ועד לכיבוש חלק מאפריקה המצרית. יצחק הצטיין במסירותו ובעזרתו לכל. הוא התנדב לשרת במוצב קדמי ותוך כדי חילופי אש עם האויב, נפגע ונפל ביום ט"ז בטבת תשל"ד (10.1.1974), ביום השנה למות אביו. יצחק הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבנימינה. השאיר אחריו אם ושישה אחים ואחיות. בשעת פטירתו ילדה אחותו הגדולה בן. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "יצחק היה חבר טוב לחבריו וחייל מצטיין בפלוגתו. תמיד עזר יידע לעודד חיילים שהיה להם קשה יותר... דמותו נשארה ותשאר בתוכנו, של לוחם ששימש דוגמא". חבריו מדריכי הגדנ"ע סיפרו: "רונן היה הבולט מכולם הן מבחינת מראהו המרשים והופעתו המסודרת , והן בדיבורו, שהתיחס תמיד ברצינות לכל דבר, את רונן עניין כיצד לשרת בנאמנות ובשלמות את נושא הגדנ"ע , שכפי שידוע אינו אהוב במיוחד על תלמידי בית-הספר התיכון., רונן ידע תמיד להעביר את החומר בצורה יסודית ומעניינת, ואכן בשיעוריו הייתה נוכחות התלמידים מירבית. בהפסקות בין השיעורים אהבנו לשמוע את סיפוריו על בית הוריו בבנימינה. הוא סיפר בגאוה על האוירה המיוחדת בביתו בערב שבת ובחגים וחיכה בכליון עיניים ליום הששי, על מנת להימצא בחיק משפחתו. אנו מרכינים ראש לזכרו. זכרו לא ימוש מאתנו לעולם ועד".