קורות חיים
בן שאול וחנינה. נולד ביום ב' בשבט תרצ"ה (6.1.1935) במרוקו. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1961. הוא למד בבית-הספר היסודי 'אליאנס' שבעיר מרקש שבמרוקו, המשיך וסיים את לימודיו בבית ספר תיכון מקצועי. בהיותו נער נתגלה כישרונו בתחום הצילום. שעות רבות הקדיש לאמנות עדינה זו. במרוצת הזמן היה לצלם מומחה. הצילום היה אהבתו הגדולה ושימש לו גם תחביב וגם מקור פרנסה.
ארמונד היה אדם אופטימי ושמח-בחלקו, בן מסור ונאמן למשפחתו ונודע כאוהב הבריות. תמיד היה מוקף חברים שאהבוהו והעריכו אותו בזכות תכונותיו הטובות. הם ידעו שברע להם ישמע אותם וידע לתת עצה טובה ושיתפוהו תמיד בשמחתם. בכל חברה היה ארמונד 'המרכז' -- הפעיל והמארגן. ארמונד גויס לצה"ל במחצית מאי 1963. לאחר הטירונות השתלם בקורס רובאי חרמ"ש וסיימו בהצלחה. בתום שירות החובה שוחרר והוצב במילואים ליחידת שריון ובה שובץ כלוחם-חרמ"ש. לפרקים היה נקרא לשירות-מילואים והיה ממלא ברצון ובאהבה כל משימה.
לאחר השיחרור מצה"ל פתח ארמונד חנות לצורכי צילום וכעבור זמן קצר הכירוהו כ'ארמונד הצלם'. 'האיש המשוגע לצילום'.
בתחילת ינואר 1966 התגייס ארמונד לשירות בצבא-הקבע. הוא ויתר על החנות שלו, אך לא על הצילום. לאחר שסיים בהצלחה קורס טכנאי-צילום הוצב ביחידה ופעל בה כצלם. באותה שנה נשא ארמונד לאישה את חברתו איוט ובחודש נובמבר, נולד בנו שאול. ארמונד השתדל להקדיש את כל זמנו הפנוי לילדו ואף עזר לאשתו בכל מלאכות הבית. ביחידתו הכירו אותו כולם כאדם טוב-לב, חברותי ונעים-הליכות, וכבעל-מקצוע מעולה. מפקדיו העריכו אותו מאוד ובחוות-הדעת עליו כתבו "ממלא תפקידו במסירות, אחראי, הגון, בעל-מקצוע מעולה ויעיל בעבודתו. נאמן ומסור למפקדיו ולפקודיו." הוא התקדם בתפקידו והועלה בדרגות ובשנת 1971 הוענקה לו דרגת רב-סמל ראשון.
במרוצת השנים נולדו לו עוד שלושה ילדים -- רחל, יאיר ורונית. על-אף 'שיגעון הצילום' שלו היה מבלה שעות רבות במשחק עם ילדיו. אך אושרם לא נמשך זמן רב. בשנת 1972 חלה ארמונד ועבר התקף-לב. לאחר שאושפז פרק-זמן ארוך בבית החולים חזר למסגרת-החיים הרגילה שלו והיה עליז ואופטימי כתמיד. אך לפתע פגע בו התקף-לב נוסף והוא הועבר לבית-החולים 'תל-השומר'. לאחר ימי-סבל ארוכים, ביום כ' באייר תשל"ד (12.5.1974) נפטר ארמונד על שולחן-הניתוחים. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבאשדוד. השאיר אחריו אישה, שני בנים, שתי בנות, אם, אחים ואחיות.
במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "קשה להאמין כי ב- 12 במאי 1974 הגיע רס"ר בוסקילה לסוף דרכו, לאחר מחלה, וכי אינו עוד אתנו. אין לנו מילים לנחם אתכם על אבידה גדולה זו כי מכירים אנו את טיבו. תמיד היה מוכן לשמוע לחבר ולעזור ככל-האפשר, חביב ונעים-הליכות ועל-כן אהבוהו והוקירוהו. גילה מסירות רבה, הן לעבודה והן לחברים. אך בבת-עינו הייתם אתם - המשפחה. גם ברגעיו האחרונים חשב עליכם ודאג לעתידכם. אני מאמין, כי ארמונד היה רוצה לראותכם זקופים וממשיכים בדרך שבה הובילכם עד-הלום. דמותו היקרה תישאר אתנו תמיד."