רב"ט ראובן וקסלר ז"ל

קורות חיים

בן אוגוסט ופרל. נולד ביום כ"ב באב תשי"ג (3.8.1953) בוונמסה שבמדינת ניו-ג'רסי שבארה"ב. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1963, והוא אז בן עשר. לאחר שלמד בבית-ספר יסודי במקום-מגוריו, בקיבוץ הזורע, ובבית-הספר התיכון 'מוסד שומריה' שבמשמר-העמק המשיך בלימודיו במוסד 'יד לבנים' שבהרי-אפרים. הוא התגבר על קשיי השפה בעת הלימודים בבית-הספר היסודי וכן על קשיי ההסתגלות לחברתם של הצעירים, ילידי-הקיבוץ, ויחד עמם הצטרף לתנועת 'השומר הצעיר' ונטל חלק בפעולותיה ובטיולים שארגנה. ברבות הימים ריכז את משק-הילדים בקיבוצו. ראובן שאף תמיד לעשות דברים בנוסף ללימודיו ולעבודתו. בילדותו אהב חיות. כשבגר התמסר לאמנות הצילום. אבל אהבתו הגדולה ביותר היתה נתונה למוסיקה. הוא הצטיין בנגינה בכלים רבים, ובפרט באקורדיון, בקלרינט ובהקשה על תופים, ובזכות כישרון זה כינוהו בשם 'אשף התופים'. על להט נגינתו מספר חברו: "השיא של ראובן היה בקטע שבו הוא מתופף בלהיטות רבה כעשר דקות רצופות, בשילוב עם קטעי-קריאה.

אילתר כיד הכישרון הטובה עליו ותמיד התלהב מחדש. זה היה באמת יוצא מן הכלל." ראובן גויס לצה"ל בראשית פברואר 1971 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שעבר קורס נהגי-זחל"מ וקורס מ"כים חרמ"ש הוצב לחטיבת-שריון בפיקוד הדרום, במ"כ חרמ"ש, והוענקה לו דרגת רב"ט. הוא הדריך בקורס מ"כים-חרמ"ש, ומפקדיו וחניכיו כאחד אהבוהו והעריכוהו. מפקדיו במלחמת יום-הכיפורים ציינו את אומץ-לבו, את קור-רוחו ואת אמינותו הרבה. מפקד היחידה כתב עליו: "ראובן היה מפקד אחראי, רציני ומסור לחניכיו ולפקודיו; הוא היה מפקד קשוח ושש אלי-קרב, ולא פעם היה צורך לעוצרו ולרסנו לבל ירוץ קדימה." ראובן יצא בשלום מהקרבות המרים בסיני ובגדה המערבית של תעלת-סואץ במלחמת יום-הכיפורים, שבהם נטל חלק כמ"כ חרמ"ש בסיירת שריון, אך נפצע בתאונת-דרכים בזמן שירותו ונפטר ביום ג' באייר תשל"ד (25.4.1974). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבקיבוץ הזורע. השאיר אחריו הורים ואחיות. בדברי-תנחומים למשפחה השכולה אמר מפקדו: "יחסינו היו יחסים של מפקד ופקוד, אבל גם של ידידות שהפכה לרעות עמוקה בזמן המלחמה, שבמהלכה הטלתי את רוב המשימות עליו ועל כיתתו, ולא פעם היו חייליו רוטנים: 'למה תמיד אנחנו? אולם, ראובן, בחיוכו התמים ובדיבורו השקט, היה אומר: 'חבר'ה, על הרכב - עלה!' ויוצאים למשימה כשאני שקט - המשימה תבוצע. סמכתי על ראובן בכל-מאודי. זכור לי היטב הלילה הראשון, כשעברנו ראשונים את תעלת-סואץ אל הגדה המערבית. הוטל עלינו לאבטח את הגשר הראשי על תעלת המים העמוקים. ראובן קיבל פיקוד על טנק, ועל הנגמ"ש שלו הוטל לאבטח את הגזרה המערבית, שהיתה המסוכנת ביותר. הייתי שקט, כי ידעתי שאנו מאובטחים באגף זה - ראובן נמצא שם." קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה תצלומים, מעשה-ידיו, ודברי חברים על דמותו. חניכו בקורס-מ"כים כתב: "ראובן ניסה להיראות קשוח, אך לא הצליח - חיוכו התמידי הסגירו." חברו-ביחידה כתב: "דמותו של ראובן זכורה לי כאדם רציני המעמיק לחשוב." בחוברת מובאים גם דברים שכתב ראובן עצמו: "לפעמים אני מתחיל לחשוב על דברים שאירעו במלחמה ִ יש פשוט תמונות שחוזרות בכל-פעם. חיילים מצרים שראיתים מקרוב, לפני ואחרי שלחצתי על ההדק. ולצערי, יש יותר מדי תמונות מסוג זה. רציתי כל הזמן מצלמה ביד, כדי שאוכל להראות לעולם היפה מה זו מלחמה."