רב"ט יזהר חפשי ז"ל

קורות חיים

בן חיים ובת-ציון. נולד ביום ח' בכסלו תשי"ד (15.11.1953) בקרית-חיים שליד חיפה. בגיל שלושה חודשים חלה במחלת-נשימה קשה, ומשפחתו נאלצה לעבור לדרום, לקיבוץ כפר-מנחם, ושהתה בו כשש שנים. מטעם זה המשיכה המשפחה לנדוד ולשנות את מקום-מגוריה: מרחובות עברה לקיבוץ לוחמי הגיטאות ומשם - לאחר שהשתפר מצב-בריאותו של יזהר - לישיבת-קבע בקרית-ביאליק, חילופי-המגורים התכופים לא פגעו בקידום חינוכו של יזהר, אף הרחיבו את אופקיו וחידדו את חושיו, בכל מקום השתלב ללא קושי בחברה החדשה ויצר קשרי-רעות חזקים עם חבריו. יצאו לו מוניטין בנכונותו לעזור לחבריו בכל-עת ובכל-עניין. הצטיין בחריצותו הרבה, ולא פחות מכך בשובבותו ובמעשי-הקונדס שלו, שהיה בהם כדי להצחיק אך לא כדי להזיק. היה חבר באגודת-הספורט "הפועל' ובתנועה החינוכית 'מחנות העולים', בה שימש גם מדריך מצליח, וכן בגדנ"ע. בתום לימודיו היסודיים למד בבית-הספר 'אורט' שבקרית-ביאליק, ולאחר-מכן במדרשה לחקלאות של הנח"ל מדרשת רופין.

בגיל 17 עזב יזהר את הבית והלך לקיבוץ אייל שליד כפר-סבא, להכשיר עצמו לשירותו בנח"ל. שלושה-עשר חודשים עשה במקום. עבד תחילה בדיר ונהנה מטיפולו בבעלי-החיים. לאחר-מכן עבר למטע הבננות. בפרק-זמן זה "בנה את עצמו" והתבגר. הוא שלח ידו בכל עבודה ובכל תחביב שנזדמנו לו, וביחוד צילום. בסוף יולי 1971 התחיל את שירות-החובה במסגרת הנח"ל. שירת בהיאחזויות נח"ל-ים ונח"ל-גלגל. סיים בהצלחה קורסים שונים בצבא ושימש כנהג טנק בדרגת רב"ט. עוד בתחילת דרכו בצבא זכה להערכת מפקדו: "חייל מסור לעבודה ואחראי מאוד."

ההכשרה הצבאית היסודית עמדה ליזהר, כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים. הוא ירד עם גדודו לחזית הדרומית והשתתף בקרבות הנואשים עם המצרים. ביום השמיני למלחמה נפגע על-ידי פגז של האויב. הוא פונה לבית-חולים בעורף, ונתגלה כי נפצע בגבו וכי שמיעתו נפגמה. אך יזהר מיהר לשוב אל חבריו בחזית. "אמנם שמיעתי נחלשה" אמר, "אך אני מוכרח לחזור, כי אין להם נהג בטנק." כך המשיך לשרת בחזית המצרית עד לתום המערכה. היה מוצב בגדה המערבית של התעלה, והשהייה באזור זה על נופיו המיוחדים הרשימה אותו מאוד. את רשמיו אלה ביטא במכתבים, בשירים ובצילומים נדירים ביופיים.

שלוש פעמים נפצע יזהר במהלך שרותו ושמיעתו נפגעה מאד, לכן שוחרר לקיבוצו. יזהר חזר למשק, כואב את מותם של חברים יקרים. אבל טרם הגיע אל המנוחה המבוקשת. ברמת-הגולן עדיין ניטשה המערכה הקשה עם הסורים. יזהר נקרא שוב אל שדה-הקטל, כדי להשתחרר מהצבא עם כל הגדוד, אף כי שוחרר עקב חרשותו. נפל ביום האחרון לשירותו כחייל בסדיר עת כל הגדוד השתחרר.

ביום י' בסיון תשל"ד (31.5.1974) נפל בקרב. כחצי-שעה לפני מועד הפסקת- האש, עת ירד מן הטנק כדי להכין קפה לחבריו, ובכך לחוג את גמר הקרב, והנה נפתחה לפתע הפגזה קשה ביותר. יזהר נפגע מרסיס ולא קם עוד. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ואח.

בחוברת, שהוציאו ההורים לזכרו של יזהר, מצטיירת דמותו הרב-גונית ובה אפשר לעמוד על תכונותיו. היתה לו נפש פיוטית, וניחן גם בתבונת-כפיים. הוא אהב את האדם, את הארץ, את האדמה. חיבה יתרה נודעה לו לבעלי-חיים. טיפל בהם בדאגה, והללו השיבו לו נאמנות. יותר מכול אהב את ההורים, את הבית, את החברים - הוא היה מסור להם, והם היו מסורים לו בלב-ונפש. נתן קולו בשיר, בייחוד שירים נוגים, נוגעים-ללב. אהב את הריקודים והצטיין בהם. בעקבות המלחמה כתב שירים, שראו אור בחוברת-הזיכרון. היה אמן במלאכת הצילום והפיסול; היטיב לתקן מכשירים ולהרכיבם מחדש. היתה בו חדוות יצירה שלא ידעה גבול.