סרן אריה דובנוב ז"ל

קורות חיים

אריה (אריהל'ה), בן שושנה ויואש, נולד ביום כ' בתמוז תש"ט (17.7.1949) בבלפוריה. בהיותו כבן שנתיים עקרה משפחתו מבלפוריה ועברה להתגורר בעפולה, שם סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "יזרעאל". את לימודיו התיכוניים במגמה הריאלית סיים בהצטיינות- בבית-הספר התיכון המחוזי בעפולה. אריה היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", ארבע שנים כחניך ושנה כמדריך. בבית-הספר התיכון שילב בלימודיו פעילות חברתית וספורט. הוא השתתף בפעולות הגדנ"ע, יצא לקורסים ושימש כמדריך, אשר שמו יצא לפניו, בזכות היותו בוגר ואחראי ובעל סמכות וכושר טבעי לפקד ולהדריך. בתחום הספורט הצטיין בעיקר בענף הכדורסל, שיחק בקבוצת "הפועל עפולה". בזכות חוסנו הגופני; קומתו הגבוהה וכושרו הגופני, השתלב היטב במשחקים ואף השלים קורס למדריכי כדורסל במכון וינגייט וקורס למצילים חובבים בעפולה.

אריה גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1967 ויצא מיד ללימודים במסגרת העתודה האקדמית. הוא סיים שלוש שנות לימוד במגמות המתימטיקה והפיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, והשלים את לימודי התואר הראשון במגמות אלה. בין סמסטר אחד למשנהו עבר קורס מ"כים וקורס קציני עתודה, שאותם סיים בהצטיינות. גם בעת לימודיו באוניברסיטה מצא זמן לתחביביו ואף פיתח אותם. הוא המשיך לשחק כדורסל גם במסגרת קבוצת הכדורסל של הסטודנטים. אריה הצטרף ללהקת המחול של הסתדרות הסטודנטים ובשנת 1970 יצא יחד עם הלהקה לסיבוב הופעות באפריקה. מסע הופעות זה זכה בהדים חיוביים ובסיקור עיתונאי נרחב באותן מדינות וייצג את המדינה בכבוד ובהצלחה רבה. לאחר שהשלים את לימודיו באוניברסיטה, חזר אריה לשרת בצה"ל. בתחילה עבר השתלמות בחיל התותחנים אולם מיד התנדב לקורס טיס בחיל האוויר, וסיים אותו בשנת 1972. על תקופת שירותו כטייס סיפר אחד ממפקדיו: "עבודות שבוצעו על-ידי אריה ישמשו אותנו עוד זמן רב, בגלל דיוקו וקפדנותו בהכנתם", גם בהערכות מפקדיו צוינו רבות כישוריו המעולים כטייס וכלוחם, נדבק במטרתו ולא נח עד אשר השלימה במלואה. אריה שימש גם כמדריך בבית הספר לטיסה וקנה לעצמו שם של מדריך מצוין, שהמלאכה נהירה לו היטב.

בשנת 1972 נשא לאישה את חיותה חברתו ועל-אף עיסוקו המלא בתפקידו, מצא זמן להקים את ביתו החדש ולטפח בו חיי משפחה מלאי אהבה והרמוניה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים יצא אריה למשימות מבצעיות רבות בחזיתות השונות. כטייס מטוס-קרב נדרש ממנו להיות מוכן תמיד לכל משימה.

ביום כ"ז בניסן תשל"ד (19.4.1974) יצא לגיחה קרבית על המקום, שכונה "העיניים של המדינה", הר החרמון. בגיחה זו נפגע מטוסו בטילים נגד מטוסים והוא נפל. סרן אריה דובנוב הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בעפולה. השאיר אחריו אישה, בן, נמרוד, שנולד שבועיים לאחר נפילתו, הורים ושני אחים. אריה אהב מאוד ילדים ואת בנו שלו לא זכה לראות.



"נשות ישראל הן הנלחמות העיקריות את מלחמתנו" נכתב באחד ממכתבי התנחומים שהגיעו אל המשפחה. חיותה דובנוב אשר ילדה את בנם נמרוד, שבועיים לאחר נפילת בעלה אריה, היא מאותן נשים ש"המלחמה" לא נסתיימה מבחינתן.

לגבי אריה הוא הרבה יותר מזה המתואר בסיפורי חבריו, הרבה מעבר לסופרלטיבים של "טוב הלב" ו"המסור".

בנו נמרוד שלא פגשו בחיים, נהרג בתאונת דרכים בגיל 18, כשנהג שתוי פגע בו בכביש.

בכך... נכרת במשפחתנו ענף שהותיר רק זכרונות, ורק הגורל הפגיש את שניהם, את אריה ז"ל ונמרוד ז"ל במרום.

אריה הונצח בחוברת "נזכור". שיצאה לאור על-ידי "בנק הפועלים", להנצחת שמם של נופלים מקרב עובדי הבנק ובני משפחותיהם; כמו-כן הונצח שמו בחוברת "לזכר הבוגרים", שיצאה לאור מטעם בית-הספר התיכון המחוזי בעפולה, ובספר "יד לנופלים", שיצא לאור על-ידי עיריית עפולה.