רב"ט מיכאל מישקה ברסלבסקי ז"ל

קורות חיים

בן ברוניסלבה ואלכסנדר. נולד ביום ב' בכסלו תש"ם (22.11.1979) בעיר פולטבה באוקראינה, בן יחיד להוריו שנהגו לכנותו מישקה. למד בפולטבה בבית-ספר יסודי והחל ללמוד בגימנסיה, עם התעמקות בלימודי מתימטיקה, פיזיקה, ספרות ותרבות עולמית, אנגלית וצרפתית.

כשהיה כבן 14 החליט מיכאל שעל המשפחה לעלות לישראל, ובסוף 1994 הצליח לשכנע את הוריו והם עלו ארצה והתגוררו בראשון לציון. מיכאל החל ללמוד בחטיבת-הביניים 'טביב' והמשיך לתיכון 'יגאל אלון', אותו סיים בהצלחה עם בגרות מלאה במגמת ביוטכנולוגיה.

מגיל צעיר מאוד התעניין מיכאל בצעצועים צבאיים, ובנה דגמי מטוסים וטנקים. משבגר המשיך להתעניין בנושא הצבא, ובביתו שמר אוסף מרשים של בולים הקשורים בצבא ובהיסטוריה. הוא אהב לקרוא, בעיקר ספרות היסטורית ומדע בדיוני, וכשהיה כבן 12 אף כתב כמה סיפורי מדע בדיוני.

מיכאל אהב מאוד לצייר, וכשהחל לחלום על עלייה לישראל צייר ציורים רבים בנושא ישראל ובהם סמלי המדינה. לאחר שעלה לארץ אסף באלבום תמונות רבות של נופי ישראל, אותן צילם בטיוליו ברחבי הארץ.

שעות רבות הקדיש לספורט, שחה הרבה ושיחק כדורגל וכדורסל. הקבוצות האהודות עליו היו 'מכבי ת"א' הישראלית ו'דינמו קייב' הרוסית בכדורגל, ו'שיקגו בולס' האמריקנית בכדורסל.

מאז בית-הספר היסודי השתתף מיכאל בחוגי שירה וריקוד, ואחר-כך למד ריקודים סלוניים. הוא אהב מאוד מוזיקת רוק מודרני, ונהג להאזין בכל שעת פנאי לקלטות של להקות רוק מפורסמות. ימים ספורים לפני מותו הביאו בני המשפחה למיכאל, לפי בקשתו, קלטות מוזיקה וממתקים כדי שיוכל לחגוג בבסיס את מסיבת המילניום.

מיכאל היה בן משפחה מסור וחבר טוב. סיפר בן דודו: "מישה היה אדם טוב לב, שתמיד רצה לעזור לכולם ושנא אלימות. אהב מאוד את משפחתו ודאג לכולם. הוא היה חבר מצוין, שהיה שם גם ברגעים השמחים וגם בקשים... הוא היה אח גדול בשבילי, ולכן תמיד לקחתי ממנו דוגמה והתייעצתי איתו בכל".

בחודש יולי 1998 התגייס מיכאל לצה"ל. בהיותו בן יחיד לא יכול היה להגיע ליחידה קרבית, והוא שובץ לטירונות משולבת בקורס מדריכי טירונים. ביום האחרון של הקורס, 31.1.1999, נפצע מיכאל בידו מהתפוצצות רימון נפל, ואושפז בבית-החולים בעפולה. כעבור חודש החלים, הוצב לחיל חינוך והצטרף כמ"כ לבסיס זיקים, מדרום לאשקלון. גריגורי, חברו לשירות, סיפר: "מיכאל היה חייל עם מוטיבציה גבוהה מאוד, שאהב את ארץ-ישראל ורצה לתרום כמה שיותר למדינה... מיכאל טוב לב, והחמיר עם עצמו. על כל טעות שעשה כאיש סגל, היה נותן לעצמו עונשים וברוב המקרים העונשים האלה היו מוגזמים." מיכאל זכה להערכה רבה כמ"כ, ואחרי כמה חודשים נשלח לקורס סמלים בסוף 1999 החל לשמש כסמל מחלקה.

ביום י"ז בטבת תש"ס (26.12.1999) נפל מיכאל בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אחריו הורים.

דודתו של מיכאל ספדה לו: "מישנקה היה ילד לא רגיל. כולנו אהבנו אותו מאוד, אוהבים אותו ותמיד נאהב, כמו כל מי שהכיר אותו. לכן עוד יותר קשה להבין ולהאמין שחייו של נער צעיר, יפה וחכם נקטעו כל כך מהר. הוא תמיד יישאר איתי, נערי היקר".