רב"ט ויאצ'סלב סלבה גרגאי ז"ל

קורות חיים

בן בכור לטטיאנה ובוגדן. ויאצ'סלב-סלבה נולד ביום ו' בתשרי תשנ"ז (19.9.1996) באוקראינה.

סלבה גדל והתחנך באוקראינה. בשנת 2008, בהיותו כבן שתים-עשרה, עלה עם אימו לישראל. הם התיישבו בשכונת רמת אליהו שבראשון לציון. כאן נולדה אחותו אניה.

גלעד אדלסון ואריק אחמטוב, שהיו חבריו מאז עלייתו של סלבה לארץ, סיפרו שהחיבור בינם ובינו היה מיידי, "הוא היה בן אדם שהתמגנטנו אליו כולנו". הם סיפרו שעוד מיומו הראשון בארץ היה סלבה אופטימי והסתדר עם כולם.

סלבה למד בחטיבת ביניים בראשון לציון ובכיתה י' החל את לימודיו בכפר הנוער "עתיד" על שם יוענה ז'בוטינסקי בבאר יעקב. הוא הצטיין בלימודיו והשיג ציונים טובים, ובתום כיתה י"ב המשיך ללימודי עתודה בכפר הנוער במגמת הנדסת חשמל. הוא סיים את לימודיו עם תעודת חשמלאי מוסמך.

טטיאנה פדרבוש, אימו של סלבה, סיפרה שהוא הצליח בלימודיו והייתה לו אפשרות להמשיך בהם, כפי שהיא עודדה אותו, אך הוא רצה להתגייס לצבא. הוא התאמן פיזית לקראת הגיוס כדי להיות מוכן לשירות הצבאי.

סלבה התאמן בקרב מגע במשך כארבע שנים בבת ים. מאמנו דורון טורגמן סיפר שסלבה היה ילד טוב ואיכותי, תמיד הגיע עם חיוך והיה לו חשוב להיות טוב בכל מה שהוא עושה. סלבה הפחית את האימונים בשנת הלימודים האחרונה בתיכון כדי להשקיע בלימודיו.

ביום 6.6.2016 התגייס סלבה לצה"ל. הוא שירת בחיל הטכנולוגיה והאחזקה כטכנאי בגדוד 51 של חטיבת גולני. "ביום שקיבל את מה שהוא רצה, הוא סימס לי: 'קיבלתי גולני, קיבלתי גדוד 51!'" סיפר דורון, מאמנו בקרב מגע, שתיאר את החשיבות שסלבה ראה בשירות הצבאי. "הוא אהב את המדינה, אמר שהוא רוצה לתת משהו מעצמו", סיפרה אימו. היא שאלה אותו מדוע לשרת בחטיבת גולני, מדוע שלא ישרת קרוב לבית, והוא ענה שהוא רוצה לשמור על המדינה. סבו מיכאל סיפר שסלבה אף תכנן להמשיך בקריירה צבאית.

חברו של סלבה מהטירונות, מאור בקו, סיפר על תקופת היכרותם בטירונות, "בחור זהב עם לב ענק. הוא תמיד דאג לחברים שלו, היה אכפתי מאוד לכל הסובבים אותו".

ארמן אמברצ'ונוב, חברו של סלבה שהכירו בכיתה י' והתקרב אליו בכיתה י"ב, סיפר, "זה חבר אחד למיליון ... כולם צריכים לקחת ממנו דוגמה, הוא בן אדם חזק, אף פעם לא התלונן על הצבא, תמיד הלך לבסיס עם חיוך. הוא אהב לעשות את מה שהוא עושה, היה לו טוב בצבא".

בתקופת שירותו הצבאי נהג סלבה להתקשר מדי יום למשפחתו. אימו של סלבה סיפרה על הקשר עם בנה, "הוא היה הילד שלי, ילד של אימא, כל כך טוב. רצה כל הזמן רק לעשות לי טוב, שאני אהיה מאושרת. הוא כל כך דאג לי".

חברו הטוב של סלבה, אולם פרידמן, שהכירו מאז שהיו בכיתה ח' סיפר, "סלביק היה חבר שתמיד תמך, ידע לאהוב, לחזק כשצריך. אי-אפשר לתאר עד כמה הבן אדם אהב את מה שהוא עושה, בין אם זה צבא, חיים, לימודים וחברים. תסתכל על הבן אדם, אתה רואה בן אדם חזק. אתה לא תראה בחיים חולשה. אם אתה תראה, זה רק הוא לבד יושב בחדר, מסתגר ... מי שהכיר אותו באמת יודע שהוא בן אדם זהב ... אחרי הצבא הוא רצה לעשות כמה שיותר למען המשפחה, לעזור לה".

מיכאל הסב סיפר שבסוף השבוע האחרון שסלבה ביקר בבית, הוא היה מצונן. אימו ביקשה ממנו שיישאר בבית, שיבקש ימי מחלה, אך הוא רצה לשוב לצבא.

בערב נפילתו שלח סלבה תמונות בטלפון הנייד לאימו וכתב: "אימא ביי". בבוקר כתב לה: "הכול בסדר, אימא, אני הולך לעבודה".

רב-טוראי ויאצ'סלב-סלבה גרגאי נפל בפעילות מבצעית ברמת הגולן ביום י"ח בטבת תשע"ז (16.1.2017). בעת שביצע טיפול מכני שגרתי בנגמ"ש מרכבה (נמ"ר) במחנה אל-פוראן, ספג סלבה חבטה חזקה בפלג גופו העליון מכבל פריסה קשיח מברזל. הוא פונה במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה ושם מת מפצעיו.

סלבה היה בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר הורים ואחות.

על מצבתו של סלבה חקקו אוהביו מילות פרידה ברוסית, שפת האם שלו.

טטיאנה, אימו של סלבה, קראה לאזרחי ישראל להשתתף בהלווייתו של בנה כדי לתת לו כבוד אחרון משום שלמשפחה אין קרובים בארץ, ואף לאביו של סלבה לא התאפשרה ההשתתפות בהלוויה עקב היותו מרותק למיטת חוליו באוקראינה. בעקבות קריאתה הגיעו מאות מנחמים להלוויה. עוד רבים אחרים באו לשבעה, עד כדי כך שבני המשפחה נאלצו להקים סוכת אבלים בחצר.

סגן-אלוף עדי גנון, מפקד גדוד 51 שבו שירת סלבה, ספד לו: "על אף שהיה חייל חדש, סלבה התעלה והפגין יכולות מקצועיות שהרשימו את חבריו ליחידה. הוא היה אדם מופנם ושקט, אדם צנוע, אכפתי, בעל לב חם, בעל מוסר עבודה גבוה. תמיד חתר להתנדב לכל משימה. הוא ביצע כל משימה במקצועיות ואחריות. מפקדיו ראו בו חייל מוביל ואחראי, והוא היה מועמד להיות קצין בעתיד. אני כואב את כאבכם, החיוך והצחוק שלו יהיו חקוקים בליבנו לעד".

ראובן שימונוב, חברו של סלבה מהטירונות ומהקורס הצבאי, ספד לו: "הוא בן אדם זהב שאהב כל אחד, לא משנה מי הוא או מה הוא. הוא היה בן אדם שאהב את הארץ ואת צה"ל, היה חבר אמת שתומך ועוזר בכל דבר. לא משנה מה אני אגיד עליו, אין דרך לתאר במילים".

רפי, חבר מהגדוד, ספד לו: "סלבה חבר יקר, הגעת לפני מספר חודשים למחלקה שלנו שמתפקדת כמו משפחה. תוך ימים ספורים היית חלק בלתי נפרד מהמחלקה. היה בך מין ניצוץ אלוהי, הכנסת אור ושמחה למחלקה. אף אחד לא מעכל את גודל האסון, יום שגרתי שבשנייה הפך ליום הכי קשה שיכול להיות. השארת חור עצום, צלקת לכל החיים. אנו עומדים כאן מפורקים בנפש אך חזקים בראש. שמור על כולנו חזקים מלמעלה".

אימו של סלבה אמרה בריאיון, "מעבר לכול אני יודעת שלמרות שהוא לא כאן, הוא תמיד יהיה איתנו. אני יודעת שהוא לא עזב אותי ושכל הזמן הוא מסתכל ושומר עליי מלמעלה, בדיוק כמו שהוא עשה כשהוא היה בחיים".

רוסלאן חומטוב, חברו ליחידה של סלבה, סיפר, "מי יתקשר עכשיו לשאול אם הגעתי הביתה ואם הכול בסדר איתי? ראיתי את התאונה במו עיניי ואני לא מסוגל לעכל, זה לא נתפס לי שזה קרה. כולם בהלם, זה לא היה אמור לקרות ... הוא היה בשבילי כמו אח, באמת. היה לו תמיד יחס טוב לסביבה, לאנשים, ותמיד עזר ותמך בכולם. הוא היה הראשון שהיה רץ לעבודה ובכללי לעזרה".

רון יונה, חבר מהגדוד של סלבה, כתב: "סלבה הוא חייל מחימוש הגדוד, הוא חלק מהאנשים האלה שנמצאים 'מאחורי הקלעים' שלנו, הלוחמים. האנשים האלו, החיילים האלו, שמשרתים אולי בתפקידים לא הכי נחשקים, עם יציאות כמעט כמו של לוחמים ואחראים על העבודה 'השחורה', הם עמוד השדרה שלנו, ואנו לא יכולים להילחם שנייה בלעדיהם ... לאחר שנחשפתי לתפקידם החשוב, לגישה בה הם עובדים ולאנשים האלו שמה שמאפיין אותם הוא מוסר עבודה עצום, מקצועיות, אחריות, אדיבות וערך לתפקידם המשמעותי, הרגשתי צורך להביע לסלבה ולשאר חיילי החימוש את הכבוד וההערכה המגיעים להם ולתפקידם הכל כך משמעותי. תודה לך חבר, נוח על משכבך בשלום".

ערן, חבר ליחידה, כתב: "איבדנו אח, חבר אמיתי שברגע אחד נלקחו ממנו החיים ... כל הזמן כותבים על המתים שהם גיבורים שנפלו בקרב. על אלו שמחזיקים ביד כלים ומתחזקים את הכלים של הגיבורים מה יכתבו? סלבה היה גבר אמיתי, אח שלי, ואני אזכור אותו לנצח".

סלבה מונצח בדף הנצחה באתר האינטרנט של כפר הנוער "עתיד" על שם יוענה ז'בוטינסקי שבו למד. מפגש לזכרו התקיים בכפר הנוער, בהשתתפות כשלושים חברים ומדריכים. הם הקימו פינה לזכרו, העלו זיכרונות וכתבו מכתבים בעברית וברוסית.

סלבה מונצח באתר ההנצחה של חטיבת גולני בצומת גולני, ובאתר ההנצחה של חיל החימוש (חיל הטכנולוגיה והאחזקה) בנתניה.